איטום מרתפים
רטיבות במרתף עשויה להיווצר בעקבות חדירת מים מבעד לקירות החוץ של המבנה, עיבוי פנימי וגורמים נוספים. במקרים שבהם לא מתקיימת אפשרות לאטום את המבנה מצידו חיצוני של בשל היותו תת קרקעי (כמו מקלט, מרתף, פיר מעלית וכיוצא בזה), ניתן ליישם בו איטום פנימי המכונה גם כ-“איטום שלילי”, בעוד שאיטום חיצוני סטנדרטי רגיל מוכר גם
בשם “איטום חיובי”. איטום מרתפים מצידם הפנימי מיושם באמצעות חומרים צמנטים הידרוליים, להבדיל ממערכות איטום חיצוניות המבוצעות על פי רוב מחומרי אטימה בטומנים ליצירת ממברנה גמישה העוטפת את קירות המבנה החיצוניים. חשוב להדגיש שאיטום שלילי אינו אמור להוות תחליף למערכת איטום חיצונית, אך נהוג לעשות בו שימוש במקרים שבהם לא ניתן ליישם איטום חיצוני.
עבודות ההכנה לקראת איטום המרתף
איטום פנימי של מרתפים ומבנים תת קרקעיים נוספים דורש קפדנות ומיומנות רבה וללא קיצורי דרך, שכן, ביצוע רשלני עלול להוביל לקריסת מערכת האיטום במוקדם או במאוחר ולעלויות כספיות גבוהות בעקבות הצורך בפירוק התשתיות הפנימיות והרכבתן מחדש. שלבי העבודות להכנת התשתית כוללות את קילוף שכבות הטיח מהקירות עד שמתקבל בטון נקי לחלוטין, וכן את הרמת הריצוף והסרת חלקי הבטון הרופפים מהקירות והרצפה בעזרת דיסק או פטישון חשמלי. השלב הבא בעבודות להכנת התשתית מורכב מחשיפת ברזלי הזיון החלודים וסיתות מסביב לכל היקפם לצורך הסרת החלודה. הטיפול בברזלי הזיון כולל את ציפויים בחומר מגן מפני חלודה (כמו סיקה מונוטופ 610 או סיקה מונוטופ 110) המשמש גם כשכבת בסיס לשכבות הבטון העוקבות. חשוב להדגיש שאין להשתמש בשום פנים בצבעי מגן כמו המרייט ודומיו, היות והחומרים הללו אינם מאפשרים הדבקה בין ברזל לבטון.
מפרט טכני לאיטום פנימי של מרתפים
בתום פעולות אלו יש לבצע תיקוני בטון במקומות הנחוצים, ליישם שכבת יסוד צמנטית בשיטת “רטוב על רטוב” וליצוק רולקות בטון בנקודות המפגש שבין הקירות לרצפה. יש להחליק את הקירות והרצפה בתערובת הכוללת מלט, חול ודבק על בסיס לטקס ( כמו סיקה לטקס סופר) ולהמתין להתקשות הרולקות. מיד לאחר ההתקשות, יש להקפיד ולבצע אשפרה למשך מספר ימים בהתאם להוראות שבמפרט. עם סיום האשפרה, יש להרטיב ולהספיג את המשטח במים מהסיבה שמריחת חומרי איטום צמנטיים דורשת תמיד קירות לחים וספוגים היטב. הציפוי בחומרים צמנטיים מיושם תחילה באזור הרולקות, ובהמשך בקירות וברצפה, וכולל מספר שלבים, החל ממריחה של שכבת איטום ראשונה, דרך הנחת רשת אינטרגלס בעוד חומר האיטום עדיין טרי ועד למריחת השכבה השנייה לאחר התקשות השכבה הראשונה. מומלץ ליישם שכבה שלישית באזורים שבהם רשת האינטרגלס איננה מכוסה לחלוטין. בעבודות מסוג זה כדאי להשתמש תמיד בחומרי שיקום ייעודיים לבטון, הנצמדים אל התשתית הקיימת באופן מיטבי ואינם מתכווצים במהלך התקשותם.
