נשירת אריחי אבן ושיש מבניין עשויה להוות סכנה בטיחותית חמורה מאין כמותה לעוברים ושבים. מעבר לעניינים הבטיחותיים והאסתטיים הטמונים בנפילת האריחים, נחשפים בעלי הדירות לתביעות ערך שבמרבית מהמקרים אינן מכוסות בביטוח המתאים. על פי רוב, נהוג לחזק את החיפוי מאבן או שיש בבניינים גבוהים בשיטת הסנפלינג (גלישת מעטפת), אך ניתן ליישם את העיגון גם בטכניקות נוספות לעבודה בגובה וגם בעבור חיפויים מסוגים אחרים. נשירת האריחים נגרמת ממספר סיבות ידועות מראש ושחוזרות על עצמן, שהבולטת מביניהן נוגעת לשיטות החיפוי והעיגון. כבר לפני שנים רבות נהוג היה לחפות מבנים בשיטה הירושלמית. עם זאת, קצב העבודה האיטי ועלותה הגבוהה של שיטה בשל עובי האבן הובילו לפיתוח שיטות חיפוי חדשות, כמו שיטת ברנוביץ, שיטת ההדבקה, השיטה הרטובה וכיוצא בזה. כל חברה בניה קבלנית אימצה לעצמה, במרוצת הזמן, שיטה מועדפת בהתאם להבנתה, נוחותה ועלויותיה, כאשר חלק מהשיטות או מדרך יישומן נתגלו במהלך השנים ככושלות.
שלבי הביצוע בתהליך החיזוק של אריחי אבן ושיש
לאור הליקויים והמחדלים שנחשפו, גיבש מכון התקנים בשנת 1994 מסמך המלצות הכולל את הפרקטיקה הנכונה ליישום החיפוי, כאשר כל ביצוע על פי התקן מפחית משמעותית את הסיכון לנשירת אריחים. ואולם, התחום הפרוץ הוביל לכך שבמשך שנים המשיכו החברות הקבלניות ליישם את העבודה בשיטות השונות על פי ראות עיניהן, וכיום ישנם בכל רחבי הארץ אלפי בניינים, שאבני החיפוי שלהם מוגדרים כפצצת זמן מתקתקת. חיזוק אריחי האבן והשיש נעשה באמצעות קידוח האבן והקיר לצורך התקנת עוגנים ייעודיים, כאשר ראשו של העוגן שקוע באבן. בשלב העוקב מכוסה ראש העוגן בחומרים המותאמים אל סוג האבן. מרבית מהעוגנים שנעשה בהם שימוש כיום הם עוגני נירוסטה הנחשבים לעמידים יותר בהשוואה לעוגני הפליז, ובפרט כשמדובר באזורים רוויי לחות הקרובים אל הים. כמות העוגנים המותקנת בכל אבן נקבעת בהתאם למשקל האבן וגודלה, וכאשר מדובר באבן בגודל סטנדרטי, מקובל בדרך כלל לחזק אותה על ידי שני עוגנים.
פרטים שכדאי לוודא בטרם ההתקשרות עם הקבלן המבצע
במידה ומדובר באבנים גדולות מהמקובל, נהוג להתקין תוספת של עוגנים, ובאופן כללי, כל סוג של חיפוי (אריחי שיש, אבן, פסיפס, פיברגלאס, חיפוי עץ, חיפויי אלומיניום וכיוצא בזה) דורש מפרט מסודר שהוכן בהתאם לתקן הישראלי אשר קובע את כמות העוגנים הנדרשת לכל אריח, סוג חומר הגלם שממנו עשוי העוגן (לרוב נירוסטה), קוטר העוגן ואורכו, תוך התייחסות להתאמתו של העוגן אל אבן החיפוי וסוג הקיר שמעליו מעוגנת אבן החיפוי. חיזוק אריחי אבן ושיש בסנפלינג מתבצע במספר שלבים, כשהשלב ההתחלתי כולל קידוח חור באריח החיפוי ובתשתית. השלבים הבאים מורכבים מיצירת “פאזה” באמצעות הגדלת חור הקידוח באבן החיפוי, הברגת העוגן אל הקדח על ידי מברגה ואיטום חור הקדח בעזרת דבק רובה או פקק שיש. חשוב להדגיש שבטרם ההתקשרות עם הקבלן המבצע, חובה לוודא שהחברה רשומה במשרד התמ”ת ומעסיקה מהנדס קונסטרוקטור מוסמך. כמו כן, חשוב לוודא שעובדי החברה המועסקים בפרויקט קיבלו הכשרה מתאימה לעיגון וחיזוק אריחים והוסמכו לעבודה בסנפלינג מטעם משרד התמ”ת. במהלך הסכם ההתקשרות, יש לוודא גם שלחברה יש את כל הביטוחים הרלוונטיים, ושהיא מספקת בגמר העבודה תעודת אחריות.
